<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ד</h1>
<h2>דף קא:</h2>
שכח ולא בירך בז' המינים לאחריהן יברך במקום שנזכר ואין צריך לחזור למקומו דאין טעונים ברכה לאחריהן במקומן ודוקא קודם שיתעכל המזון במעיו אבל אחר עכול לא יברך ועכול מיקרי לענין שתיית יין ואכילת פירות כל זמן שאינו רעב או צמא או תאב לאותן פירות.
<h2>דף קו.</h2>
בברכת המוציא אם יצא אינו מוציא אחרים חוץ מברכת המוציא של מצה כמו שכתבתי במקומו כך פשוט בר"ה. אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך כך פשוט יש מ' דה"מ לענין המוציא שצריך לטעום כדאמרינן לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא אם כן אוכל עמהן אבל לשתות מותר כגון בקדוש וכיוצא בו ובירושלמי נראה דאין לחלק ומי' אם יש לכל אחד כוסו שותה כל אחד כוסו קודם המברך ואף על פי שאין חובה לשתות כי אחד מברך לכלן מי' מצוה לשתות וכן המוציא יש לכל אחד ככרו שאין זקוקין לככר אחר יכול לטעום כל אחד מככרו ובשבת אין טועם קודם הבוצע זולתי אם יש לכל א' לחם משנה כמו שיש לפני הבוצע כך מוכח ועוד מוכח דאין צריך המברך ליתן מכוסו לכוס כל אחד ודוקא שלא היו פגומין שאם היו פגומין צרי' לשפוך מכוס של ברכה לכל כוס וכוס ואז לא ישתו קודם שישתה המברך וכן בקדוש וכן בכל ברכה וברכה וכן הסכימו הפוסקים והתוספות.
